מרפק טניס ושחקני מחבט: למה זה קורה, מה מפחית סיכון ומתי פונים לרופא

זה מתחיל בדרך כלל בקטן. כאב עמום בצד החיצוני של המרפק אחרי משחק ארוך, שעובר עד הבוקר. אחרי כמה שבועות הוא כבר שם גם כשמרימים קומקום או לוחצים יד. מי שמשחק טניס, פאדל, סקווש או בדמינטון שמע כמעט בוודאות את המונח "מרפק טניס", ולפעמים גם קיבל עצות מכל מי שעמד ליד הגדר. הכתבה הזאת לא באה להוסיף עוד עצה כזו. אני לא רופא ולא פיזיותרפיסט, אלא שחקן חובב, והמטרה כאן צנועה: להסביר באופן כללי על מה מדברים, אילו הרגלים במגרש קשורים לעומס על המרפק, ובעיקר מתי מפסיקים לנחש ופונים לאיש מקצוע.

חשוב לומר מראש: כאב במרפק יכול לנבוע מסיבות שונות, ורק בדיקה של רופא או פיזיותרפיסט יכולה לקבוע מה המקור. שום כתבה, כולל זו, לא מחליפה בדיקה כזו.

מה זה מרפק טניס, במילים פשוטות

"מרפק טניס" הוא כינוי עממי לכאב באזור הבליטה הגרמית שבצד החיצוני של המרפק. לאזור הזה מתחברים גידים של שרירי האמה, אלה שמיישרים את פרק היד ואת האצבעות לאחור. כשהגידים האלה עובדים הרבה, שוב ושוב, בלי מספיק זמן להסתגל, הם עלולים להפוך לרגישים וכואבים. לכן מדברים על מרפק טניס כעל בעיה של עומס יתר, ולא כפציעה של רגע אחד.

שתי עובדות שמפתיעות הרבה שחקנים: הראשונה, שרוב האנשים שסובלים מכאב כזה בכלל לא משחקים טניס — זה קורה גם אצל מי שעובד הרבה עם הידיים, בעבודות כפיים, בגינון, במקלדת ובעכבר. השנייה, שבצד הפנימי של המרפק יש בעיה דומה שמכונה "מרפק גולף", והיא קשורה לקבוצת שרירים אחרת. כל אלה שמות כלליים. האבחנה עצמה היא עניין לרופא.

למה זה קורה אצל שחקני מחבט

במשחקי מחבט האמה עובדת קשה בכל מכה: היא מחזיקה את המחבט, סופגת את הזעזוע של הפגיעה ומייצבת את פרק היד. כמה גורמים שקשורים למגרש מופיעים שוב ושוב בשיחות של שחקנים ובהסברים כלליים של אנשי מקצוע:

הטבלה היא כללית בלבד. אף אחד מהגורמים האלה לא "גורם" לבד למרפק טניס, ולא כל מי שמשחק כך יסבול ממנו. זה פשוט מקום טוב להתחיל בו את השיחה עם איש מקצוע.

מה מפחית סיכון, באופן כללי

אין דרך להבטיח שלא ייווצר כאב, אבל יש הרגלים שמופיעים כמעט בכל המלצה כללית לשחקני מחבט:

1. עלייה הדרגתית

הגוף מסתגל לעומס, אבל לא בן לילה. מי שחוזר אחרי הפסקה ארוכה, או מתחיל משחק חדש, ירוויח מלהתחיל במשחקים קצרים ולהוסיף זמן בהדרגה. לדוגמה: שבועיים של שני משחקים בשבוע של שעה, ורק אחר כך שלישי. ימי מנוחה בין משחקים הם חלק מהאימון, לא חור בו. על ימי מנוחה, שינה ושתייה יש כתבה נפרדת בהתאוששות אחרי משחק.

2. חימום שכולל את הידיים

חימום טוב לא נגמר ברגליים. סיבובי כתפיים, מרפקים ופרקי ידיים, פתיחה וסגירה של האגרוף, ואז כמה דקות של מכות רכות לפני שמתחילים לספור נקודות. הכול מפורט בחימום לפני משחק מחבטים.

3. טכניקה שמערבת את כל הגוף

במכה טובה הכוח מגיע מהרגליים, מהסיבוב של הגוף ומהכתף, והיד היא רק הקצה של השרשרת. כשהיד עושה את כל העבודה לבד, האמה סופגת יותר. זה נכון במיוחד בבקהנד. שיעור אחד או שניים עם מאמן מוסמך, או לפחות צילום של המכה בטלפון, יכולים לחשוף הרגל שלא הייתם מודעים לו.

4. ציוד שמתאים לכם

אין מחבט "נגד מרפק טניס", ואין כאן המלצה על דגם. אבל יש עקרונות כלליים: ידית בעובי שמאפשר אחיזה נוחה בלי לחיצה, משקל שאתם שולטים בו גם בסוף משחק, ומתיחת מיתרים שאינה קיצונית. על מה בודקים במחבט יש פירוט באיך בוחרים מחבט טניס, והעקרונות דומים גם במשחקי מחבט אחרים.

5. להקשיב לאותות מוקדמים

כאב שמופיע בכל משחק, גם אם הוא "קטן", הוא מידע. מי שממשיך לשחק עליו בעוצמה מלאה מסתכן בכך שהבעיה תימשך זמן רב יותר.

מתי פונים לרופא או לפיזיותרפיסט

התשובה הקצרה: כשיש כאב שלא עובר. התשובה הארוכה יותר כוללת כמה מצבים שבהם לא מחכים בכלל:

• כאב שנמשך יותר מכמה ימים, או שחוזר אחרי כל משחק.
• כאב שמפריע לפעולות יומיומיות: להרים כוס, לפתוח צנצנת, ללחוץ יד.
• נפיחות, חום מקומי או אדמומיות באזור המרפק.
• נימול, עקצוץ או חולשה באצבעות או בכף היד.
• כאב שהופיע בבת אחת אחרי נפילה, מכה או תנועה חדה.
• כאב שמעיר בלילה, או כאב שמתפשט לזרוע או לכתף.
• קושי ליישר או לכופף את המרפק עד הסוף.

בכל המקרים האלה, וגם בכל ספק אחר, הצעד הנכון הוא בדיקה אצל רופא או פיזיותרפיסט. רק הם יכולים לקבוע מה המקור לכאב, האם מדובר בכלל במרפק טניס, ומה כדאי לעשות. אל תתחילו טיפולים, תרגילים או שימוש בעזרים על דעת עצמכם בגלל משהו שקראתם או שמעתם במגרש.

איך מתכוננים לפגישה עם איש המקצוע

רבים מגיעים לבדיקה, מספרים "כואב לי במרפק", ושוכחים חצי מהפרטים. כמה דקות של הכנה עוזרות לרופא או לפיזיותרפיסט להבין את התמונה, ועוזרות לכם לצאת עם תשובות. כדאי לרשום מראש:

• מתי הכאב התחיל, והאם היה רגע מסוים — מכה, נפילה, משחק ארוך במיוחד.
• באילו תנועות הוא מופיע: בפורהנד, בבקהנד, בהגשה, בהרמת חפצים, בלחיצת יד.
• כמה פעמים בשבוע אתם משחקים, כמה זמן, ומה השתנה לאחרונה — ציוד, נפח, משחק חדש.
• אילו פעולות אחרות עומסות על היד: עבודה, תחביבים, אימונים במכון.
• מה כבר ניסיתם, כולל מנוחה או תומכים.

ושאלות שכדאי לשאול: האם מותר להמשיך לשחק, ובאיזה היקף? מה הסימנים שצריכים להחזיר אתכם לבדיקה? האם כדאי לבדוק את הטכניקה או את הציוד עם מאמן? אם יש לכם את יומן המגרש שמתואר בהמשך, הביאו אותו.

מה לא עושים

לא משחקים "דרך הכאב". הגישה של "ייעלם תוך כדי משחק" עלולה להאריך את הבעיה.

לא מאבחנים לבד. כאב בצד החיצוני של המרפק יכול להגיע ממקורות שונים, כולל מהצוואר או מעצבים. רק בדיקה תגיד.

לא מאמצים עצות מהגדר. בכל מגרש יש מישהו עם פתרון קסם: רצועה, משחה, תרגיל, מחבט אחר. מה שעזר לו לא בהכרח מתאים לכם. רצועות ותומכים, למשל, נמצאים בשימוש אצל חלק מהשחקנים, אבל אם להשתמש בהם, איזה ואיך — זו שאלה לאיש מקצוע.

לא משנים הכול בבת אחת. מחבט חדש, מיתרים חדשים, אחיזה חדשה ותוכנית אימונים חדשה באותו שבוע — כך אי אפשר לדעת מה עזר ומה הזיק. שינויים בציוד ובטכניקה כדאי לעשות בהדרגה, ואחרי שיחה עם מאמן או עם איש מקצוע.

שאלות שחוזרות אצל שחקנים

זה קורה רק בטניס?

לא. השם בא מטניס, אבל שחקני פאדל, סקווש ובדמינטון מדווחים על כאבים דומים, וכאמור, גם אנשים שלא החזיקו מחבט מעולם. בפאדל, למשל, מחבט מוצק ללא מיתרים והרבה מכות מעל הראש יוצרים עומס משלהם. על בחירת מחבט פאדל אפשר לקרוא במחבט פאדל: צורה, משקל וקשיחות.

חייבים להפסיק לשחק?

על זה רק רופא או פיזיותרפיסט שבדק אתכם יכולים לענות. לפעמים התשובה היא מנוחה, לפעמים שינוי בעומס, ולפעמים משהו אחר לגמרי. ההחלטה שלהם, לא של המגרש.

ואם כבר חזרתי לשחק אחרי הפסקה בגלל כאב?

החזרה עצמה היא שלב שכדאי לתכנן יחד עם מי שטיפל בכם. באופן כללי, שחקנים שחוזרים מתחילים לרוב במשחקים קצרים ורגועים, בלי טורנירים ובלי ימים כפולים, ומוסיפים בהדרגה. אם הכאב חוזר, עוצרים ומעדכנים את איש המקצוע, ולא מעלים הילוך כדי "לבדוק אם זה עבר".

שחקנים צעירים לא סובלים מזה?

זה נפוץ יותר בגילים מבוגרים יותר, אבל זה לא כלל. גם שחקן צעיר שמעלה נפח במהירות יכול להרגיש כאב, וגם אצלו התשובה זהה: בדיקה.

יומן מגרש קטן: כלי שעוזר לכם ולאיש המקצוע

הרגל פשוט שאני ממליץ עליו לכל שחקן, גם בלי כאב: לרשום אחרי כל משחק שלושה דברים — כמה זמן שיחקתם, באיזה ציוד, ואיך הרגישה היד בסוף ובבוקר שאחרי, על סולם פשוט מאפס עד עשר. אחרי חודש יש לכם תמונה ברורה של העומס. ואם תצטרכו לפנות לרופא או לפיזיותרפיסט, הרישום הזה ייתן להם מידע מדויק במקום "נדמה לי שזה התחיל לפני כמה זמן".

דוגמה לרישום של שבוע

מה רואים בדוגמה? עלייה הדרגתית בתחושה ככל שהשבוע מתמלא, והקפיצה הגדולה אחרי היום הארוך. זה לא אבחנה, אבל זה סימן ברור לעצור, להוריד עומס, ואם התחושה לא נעלמת — לקבוע בדיקה.