סקווש למתחילים: הקירות, החוקים, הספירה ולמה משקפי מגן הם לא אופציה

הפעם הראשונה שלי במגרש סקווש הייתה מבלבלת. קופסה לבנה וסגורה, קווים אדומים על הקירות, כדור שחור קטן שנראה מת לגמרי, ויריב שנמצא כל הזמן במרחק של צעד ממני. אחרי חמש דקות הבנתי למה אנשים מתמכרים: סקווש הוא משחק מחבטים אינטנסיבי מאוד, עם הרבה ריצה בשטח קטן, שבו גם מכה לא מושלמת יכולה להמשיך את החילוף כי הכדור חוזר מהקירות. אחרי עשר דקות הבנתי גם למה יש בו כל כך הרבה חוקי בטיחות.

המדריך הזה מסביר את החוקים לפי התקנון של ארגון הסקווש העולמי, בשפה פשוטה, ומוסיף את מה שכדאי לדעת על בטיחות לפני שנכנסים למגרש. במשחקים חברתיים יש מי שמשחקים בשיטות ספירה ישנות או בהקלות, ותמיד כדאי לסכם לפני שמתחילים.

המגרש: מה אומרים הקווים על הקירות

מגרש סקווש ליחידים הוא באורך 9.75 מטר וברוחב 6.40 מטר, מוקף בארבעה קירות. הקיר הקדמי הוא הקיר המרכזי של המשחק, וכל מכה חייבת להגיע אליו בסופו של דבר.

כלל אצבע שחשוב לזכור: בסקווש הקווים עצמם הם אאוט. כדור שנוגע בקו החוץ או בטין נחשב מחוץ למשחק.

איך מגישים בסקווש

1. המגיש עומד עם חלק מרגל אחת לפחות בתוך אזור ההגשה, בלי לגעת בקו שלו.
2. הכדור נזרק מהיד או מושמט ונפגע לפני שהוא נוגע ברצפה.
3. הכדור צריך לפגוע בקיר הקדמי ישירות, בין קו ההגשה לקו החוץ העליון.
4. משם, אם המקבל לא פוגע בו לפני כן, הכדור צריך לנחות ברבע האחורי הנגדי של המגרש, מאחורי הקו הקצר. מותר לו לפגוע גם בקיר הצד לפני הנחיתה.
5. המקבל רשאי לפגוע בכדור באוויר לפני שהוא נוחת, וזה חוקי לגמרי.

יש רק הגשה אחת. הגשה פסולה פירושה נקודה ליריב. מי שמנצח בחילוף מגיש את הבא. בתחילת כל רצף הגשות המגיש בוחר מאיזה ריבוע להתחיל, ומאותו רגע הוא מחליף ריבוע בכל פעם שהוא ממשיך להגיש.

החילוף: מה מותר ומה לא

אחרי ההגשה החוק פשוט: כל שחקן צריך להחזיר את הכדור אל הקיר הקדמי, מעל הטין ומתחת לקו החוץ, לפני שהכדור קפץ פעמיים על הרצפה. בדרך לקיר הקדמי מותר לכדור לפגוע בקירות הצד או בקיר האחורי, בכל סדר. אסור שייגע ברצפה לפני שהגיע לקיר הקדמי.

כאן גם מתחיל הקסם הטקטי. מכה ארוכה וצמודה לקיר הצד מקשה מאוד על היריב. מכה קצרה ורכה לפינה הקדמית מכריחה אותו לרוץ את כל אורך המגרש. מכה שפוגעת קודם בקיר הצד ואחר כך בקדמי משנה את הזווית. רוב השחקנים המתחילים מכים חזק לאמצע הקיר הקדמי, והכדור חוזר בדיוק ליריב. ההרגל הראשון שכדאי לבנות הוא לכוון לקירות הצד ולפינות.

הספירה בסקווש: עד 11

שיטת הספירה המקובלת היום היא "נקודה בכל חילוף" עד 11. כל חילוף מסתיים בנקודה, לא משנה מי הגיש.

• מערכה מסתיימת כששחקן מגיע ל־11 נקודות.
• ב־10:10 ממשיכים עד שאחד השחקנים מוביל בהפרש של שתי נקודות, למשל 12:10 או 15:13. אין תקרה.
• משחק תחרותי נערך בדרך כלל עד ניצחון בשלוש מערכות מתוך חמש. בחלק מהתחרויות ובמשחקים חברתיים משחקים שתיים מתוך שלוש.

דוגמה: כמה חילופים במערכה

אלון ועידו מתחילים מערכה. אלון זכה בהגרלה, בוחר להגיש מהריבוע הימני, והכדור נוחת יפה ברבע האחורי השמאלי. עידו מחזיר ארוך, אלון מנסה מכה קצרה לפינה, והכדור פוגע בטין. נקודה לעידו: 0:1, ועכשיו עידו מגיש, מאיזה ריבוע שיבחר. נניח שבחר בשמאלי וזכה בחילוף: 0:2. ההגשה הבאה שלו תהיה מהריבוע הימני, כי מי שממשיך להגיש מחליף ריבוע. בחילוף הבא נוצרת הפרעה: אלון עומד בדרך לכדור, עידו עוצר את התנועה ומבקש לט. השחקנים מסכימים שאלון ניסה לפנות דרך, והחילוף משוחק מחדש באותה תוצאה, עם אותו מגיש ומאותו ריבוע.

בעבר הייתה נהוגה שיטה אחרת, שבה רק המגיש יכול לזכות בנקודה, והמערכה נגמרה ב־9. יש עדיין שחקנים ותיקים ומקומות שמשחקים כך, ולכן לפני משחק עם שותף חדש פשוט שואלים: "עד 11, נקודה בכל חילוף?"

הפרעות: לט, סטרוק ולמה זה עניין בטיחותי

בסקווש שני השחקנים חולקים את אותו מרחב, והחוקים דורשים מכל שחקן לפנות ליריב גישה ישירה לכדור, מקום להניף את המחבט ומסלול חופשי לכדור אל הקיר הקדמי. כשמישהו מפריע, יש שלוש אפשרויות:

• לט (Let): החילוף משוחק מחדש. למשל, כשהייתה הפרעה, אבל השחקן שהופרע לא בטוח שהיה מגיע לכדור, או שהיריב עשה כל מאמץ לפנות דרך.
• סטרוק (Stroke): הנקודה ניתנת לשחקן שהופרע. בדרך כלל כשהיריב לא עשה מאמץ לפנות, או כשהשחקן שהופרע היה עומד להכות מכה מנצחת.
• אין לט: כשלא הייתה הפרעה אמיתית, או שהשחקן לא היה מגיע לכדור בכל מקרה.

הכלל החשוב ביותר למתחילים: אם היריב נמצא בדרך, לא מניפים. עוצרים, מבקשים "לט", וממשיכים. מחבט שפוגע בגוף, ועוד יותר בפנים, הוא אחת הפציעות הנפוצות בסקווש החובבני. גם החוקים עצמם מעדיפים את מי שעוצר על פני מי שמסכן.

משקפי מגן: לא אופציה

כדור סקווש קטן מספיק כדי להיכנס לארובת העין, ומהיר מספיק כדי לגרום נזק רציני. ארגון הסקווש העולמי מחייב משקפי מגן לשחקנים צעירים ובמשחקי זוגות, וממליץ עליהם בחום לכל השחקנים. מועדונים רבים מחייבים אותם לכולם. ההמלצה שלי, כשחקן חובב שמשחק בשביל הכיף: לא נכנסים למגרש בלי משקפי מגן המיועדים לסקווש.

שימו לב: משקפי ראייה רגילים ומשקפי שמש אינם משקפי מגן. הם עלולים להישבר מפגיעה ולהחמיר את הנזק. אם אתם מרכיבים משקפיים, שאלו איש מקצוע לגבי פתרון מתאים.

עוד כמה כללי בטיחות

• נעליים עם סוליה שלא משאירה סימנים, ובעלות אחיזה טובה. הרבה מגרשים לא יאפשרו להיכנס בלי. מה בודקים בנעל מגרש מוסבר בנעליים למשחקי מגרש.
• מסתכלים על הכדור בזהירות. כשהיריב מכה מאחוריכם, לא מסתובבים עם הפנים ישר אליו ואל הכדור.
• מגבת ומים מחוץ למגרש, ומנגבים זיעה מהרצפה. טיפות על הרצפה הן מלכודת.
• סוגרים את הדלת ומוודאים שהיא נעולה מבפנים לפני שמתחילים.

הכדור עם הנקודות

כדורי סקווש מסומנים בנקודות צבעוניות שמעידות על מידת הקפיצה שלהם. בדרך כלל, כדורים עם נקודה כחולה או אדומה קופצים יותר ומתאימים למתחילים, וכדור עם נקודה צהובה אחת או שתיים קופץ פחות, ומתאים לשחקנים מתקדמים. כדור "קפיצה נמוכה" דורש מהירות ותזמון שמתחילים עוד לא בנו, ואז החילופים קצרים ומתסכלים.

עוד דבר שמפתיע מתחילים: צריך לחמם את הכדור. כדור סקווש קר כמעט לא קופץ. בתחילת המשחק מחליפים כמה דקות של מכות רגועות, והכדור מתחמם ומתחיל לקפוץ. זה גם חימום מצוין לשחקנים עצמם.

אימון ראשון: 30 דקות במגרש

1. חימום גוף, 5-7 דקות. הליכה מהירה, צעדים צידיים לאורך הקיר, סיבובי כתפיים ומרפקים, כמה לאנג'ים קלים. רעיונות מסודרים יש בחימום לפני משחק מחבטים.
2. חימום כדור, 5 דקות. מכות רגועות לקיר הקדמי, שתי דקות פורהנד ושתי דקות בקהנד.
3. מכות לאורך הקיר, 3 סטים של 15 מכות לכל צד. עומדים ליד הקיר הצדי ומכים כדור שחוזר צמוד אליו. סופרים כמה נשארו קרובים לקיר.
4. הגשות, 10 מכל ריבוע. מכוונים לרבע האחורי הנגדי, גבוה מספיק כדי שיפגע בקיר הצד ויתפוגג.
5. משחק נקודות, 10 דקות. משחק רגיל עד 11, תוך הקפדה על "לט" בכל ספק.
6. שחרור, 3 דקות. הליכה ונשימה.

שאלות של מי שעוד לא שיחק

צריך כושר גבוה כדי להתחיל?

לא, אבל צריך להיות כנים עם עצמכם. סקווש הוא מאמץ גבוה בשטח קטן, והקצב נקבע גם על ידי היריב. מי שלא עשה ספורט זמן רב או שיש לו מצב רפואי ידוע, טוב שיתייעץ עם רופא לפני שמתחיל. ובמגרש: מתחילים במשחקים קצרים, עם הפסקות, ולא מנסים לנצח כל כדור.

במה סקווש שונה מטניס?

בטניס יש רשת ומגרש פתוח, ובסקווש אין רשת והקירות משחקים איתכם. המחבט ארוך וצר יותר וקל יותר, והתנועה קומפקטית יותר. מי שבא מטניס צריך בעיקר לקצר את ההנפה. ומי שבא מבדמינטון ימצא דמיון דווקא בעבודת הרגליים ובפריצות לפינות.

אפשר לשחק לבד?

כן, וזה אחד היתרונות. הכדור חוזר מהקיר, ואפשר לתרגל מכות לאורך הקיר והגשות בלי שותף. רק לא לוותר על החימום ועל משקפי המגן גם כשמשחקים לבד.

טעויות נפוצות

להישאר מאחור. העמדה החשובה במגרש נקראת ה"טי", המקום שבו הקו הקצר פוגש את הקו המרכזי. חוזרים אליה אחרי כל מכה.

להכות חזק לאמצע. כוח בלי כיוון מחזיר את הכדור ישר ליריב. דיוק לקירות הצד שווה יותר.

תנועה גדולה מדי של המחבט. בסקווש התנועה צריכה להיות קומפקטית, גם בשביל השליטה וגם בשביל הבטיחות של היריב.

להתעלם מהמרפק ומהקרסול. סקווש כולל הרבה עצירות חדות והרבה מכות בפרק היד. מי שמרגיש כאב במרפק אחרי משחקים ימצא רקע במרפק טניס ושחקני מחבט — אבל כל כאב שלא עובר, נפיחות או קושי בתנועה הם סיבה לפנות לרופא או לפיזיותרפיסט.