דילוג לתוכן
מגרש פתוח
טניס

ספירה בטניס: 15, 30, 40, דיוס, שובר שוויון ומערכות

יש משהו כמעט מצחיק בספירה בטניס. מתחילים מאפס, קופצים ל־15, אחר כך ל־30, ואז, בלי שום היגיון נראה לעין, ל־40. כשהתחלתי לשחק, הייתי צריכה לעצור אחרי כל נקודה ולחשוב איפה אנחנו. אחרי כמה שבועות זה נכנס, ועכשיו אני כבר שומעת את עצמי סופרת בקול גם במשחקים אחרים. הפוסט הזה מסביר את כל שיטת הספירה, מהנקודה הבודדת ועד המשחק השלם, עם דוגמאות שאפשר לעקוב אחריהן.

הכללים כאן מבוססים על חוקי הטניס של הפדרציה הבינלאומית לטניס (ITF). החוקים מאפשרים גם פורמטים מקוצרים, ובמשחקים חברתיים נהוג לבחור ביניהם. בסוף הפוסט יש פירוט שלהם.

ספירה בטניס: ארבע שכבות

הדרך הכי פשוטה להבין את הספירה היא לחשוב עליה כארבע שכבות, אחת בתוך השנייה:

  1. נקודה — כל ראלי מסתיים בנקודה לאחד הצדדים.
  2. משחקון — רצף נקודות, שבסופו אחד הצדדים זוכה במשחקון. לאורך כל משחקון מגיש אותו שחקן.
  3. מערכה — רצף משחקונים. מי שזוכה בשישה משחקונים עם הפרש של שניים לפחות, זוכה במערכה.
  4. משחק — הטוב משלוש מערכות, או במקרים מסוימים מחמש.

הנקודות בתוך משחקון

נקודות שזכיתם בהן איך קוראים לזה
0 אפס, באנגלית ״לאב״
1 15
2 30
3 40
4 משחקון, אם יש הפרש של שתי נקודות לפחות

מקובל להכריז קודם את התוצאה של המגיש. אם המגיש מוביל בשתי נקודות לאחת, התוצאה היא 30־15. אם הוא מפגר, 15־30. כשהתוצאה שווה מתחת ל־40, אומרים ״15 שוויון״ או ״30 שוויון״.

למה דווקא 15, 30, 40? יש כמה הסברים היסטוריים, אף אחד מהם לא מוכח לגמרי. מה שחשוב הוא שהספירה הזאת מקובלת בכל העולם, וגם בפאדל משתמשים בה בדיוק באותה צורה.

דיוס ויתרון

כששני הצדדים מגיעים ל־40, התוצאה נקראת דיוס. מהרגע הזה צריך לזכות בשתי נקודות ברצף כדי לזכות במשחקון:

  • מי שזוכה בנקודה הבאה מקבל ״יתרון״.
  • אם בעל היתרון זוכה גם בנקודה שאחריה, המשחקון שלו.
  • אם היריב זוכה בנקודה שאחרי היתרון, חוזרים לדיוס.

מבחינה תיאורטית, משחקון יכול להימשך עוד ועוד. בפועל, זה קורה לפעמים, ואלה המשחקונים שזוכרים הכי הרבה.

משחקון לדוגמה, נקודה אחר נקודה

רון מגיש מול דנה. אלה שמות בדויים לצורך הדוגמה בלבד. התוצאה מוכרזת תמיד עם הנקודות של המגיש קודם.

נקודה מי זכה תוצאה (מגיש־מקבלת)
1 רון 15־0
2 דנה 15 שוויון
3 דנה 15־30
4 רון 30 שוויון
5 רון 40־30
6 דנה דיוס
7 דנה יתרון לדנה
8 רון דיוס
9 רון יתרון לרון
10 רון משחקון לרון

שימו לב לנקודה 7. כשלמקבלת יש יתרון והיא זוכה בנקודה הבאה, היא ״שוברת״ את ההגשה, כלומר זוכה במשחקון שבו היריב הגיש. כאן זה לא קרה, אבל זו התוצאה שהכי משנה מערכות, כי בדרך כלל למגיש יש יתרון.

מערכה: שישה משחקונים, הפרש של שניים

מערכה מנצחים כשמגיעים לשישה משחקונים, עם הפרש של שניים לפחות. כלומר, 6־4 מסיים מערכה, אבל 6־5 לא. במצב של 6־5, אם המוביל זוכה במשחקון הבא, המערכה מסתיימת 7־5. אם היריב משווה ל־6־6, משחקים בדרך כלל שובר שוויון.

ההגשה מתחלפת בכל משחקון. אם רון הגיש את המשחקון הראשון, דנה מגישה את השני, רון את השלישי, וכן הלאה.

שובר שוויון: עד 7 בהפרש שתיים

בשובר שוויון סופרים במספרים רגילים, 1, 2, 3. מנצחים כשמגיעים ל־7 נקודות לפחות, עם הפרש של שתיים. אם התוצאה מגיעה ל־6־6, ממשיכים עד שמישהו מוביל בשתיים, למשל 8־6 או 10־8.

ההגשה בשובר שוויון עובדת אחרת, וכאן רוב החובבים מתבלבלים:

  1. השחקן שתורו להגיש מגיש את הנקודה הראשונה, מהצד הימני.
  2. היריב מגיש את הנקודות 2 ו־3, קודם מהצד השמאלי ואחר כך מהימני.
  3. מכאן כל שחקן מגיש שתי נקודות ברצף, ותמיד מתחיל את הזוג שלו מהצד השמאלי.
  4. מחליפים צדדי מגרש אחרי כל שש נקודות: אחרי 6, 12, 18 נקודות שנוספו בשובר השוויון.

שובר שוויון נחשב כמשחקון אחד, ולכן המערכה מסתיימת 7־6. במערכה הבאה, מי שהגיש ראשון בשובר השוויון יקבל את ההגשה במשחקון הראשון.

שובר שוויון לדוגמה

נקודות מגיש מאיזה צד
1 רון ימין
2־3 דנה שמאל, ואז ימין
4־5 רון שמאל, ואז ימין
6 דנה שמאל — ואחרי הנקודה הזאת מחליפים צדדים
7 דנה ימין
8־9 רון שמאל, ואז ימין

טריק שעוזר לזכור: כשסכום הנקודות אי־זוגי, המגיש מתחלף. כשהסכום מתחלק ב־6, מחליפים צדדים.

מתי מחליפים צדדים

במהלך מערכה, מחליפים צדדי מגרש אחרי המשחקון הראשון, השלישי, החמישי, וכל משחקון אי־זוגי. בסוף מערכה מחליפים רק אם מספר המשחקונים הכולל בה אי־זוגי. אם הוא זוגי, ממשיכים לשחק משחקון אחד במערכה החדשה, ומחליפים אחריו. הסיבה פשוטה: שמש, רוח ותאורה משפיעות, והחלפה תכופה שומרת על הוגנות.

פורמטים מקוצרים שכדאי להכיר

חוקי ITF כוללים גם שיטות ספירה חלופיות, ובמשחקים חובבים הן נפוצות מאוד, כי שעה במגרש לא תמיד מספיקה לשלוש מערכות מלאות. לפני שמתחילים, מסכמים באיזו שיטה משחקים.

פורמט איך זה עובד למה משתמשים בו
בלי יתרון ב־40־40 משחקים נקודה אחת מכריעה. המקבל בוחר מאיזה צד לקבל, ובזוגות הזוג המקבל בוחר משחקונים קצרים וצפויים יותר
מערכות קצרות מערכה עד 4 משחקונים, עם שובר שוויון ב־4־4 משחק שלם בפחות זמן
שובר שוויון מכריע במקום מערכה שלישית, שובר שוויון עד 10 נקודות בהפרש שתיים מכריע משחק בלי עוד מערכה שלמה

יש גם תחרויות שבהן המערכה האחרונה מוכרעת בשובר שוויון עד 10 במצב של 6־6. במשחק חברתי, כל עוד כולם הסכימו מראש, כל פורמט לגיטימי.

איך לא לאבד את התוצאה באמצע

בתחילת הדרך, הבעיה היא פחות להבין את השיטה ויותר לזכור איפה עומדים אחרי נקודה ארוכה. כמה הרגלים פשוטים שעובדים אצלי:

  • הכרזה לפני כל הגשה. המגיש אומר את התוצאה בקול, והמקבל מאשר בהנהון. שתי שניות שחוסכות ויכוח.
  • תוצאת המערכה בהחלפת צדדים. בכל פעם שעוברים צד, אחד השחקנים אומר את תוצאת המשחקונים, למשל ״3־2 לך״.
  • סכום נקודות בשובר שוויון. סופרים בקול גם את הסכום, לא רק את התוצאה. כך יודעים מתי המגיש מתחלף ומתי מחליפים צדדים.
  • פתק או טלפון. במשחקים ארוכים, חלק מהשחקנים רושמים את תוצאת המשחקונים בטלפון או על פתק בתיק בכל החלפת צד. זה לגיטימי לגמרי.

טעויות נפוצות בספירה

  • להכריז את התוצאה שלכם קודם כשאתם מקבלים. התוצאה מוכרזת מנקודת המבט של המגיש. אם אתם מקבלים ומובילים 30־15, המגיש אמור לומר ״15־30״.
  • לשכוח מי מגיש בשובר שוויון. הטבלה למעלה פותרת את זה. אפשר גם לספור בקול את סכום הנקודות.
  • לא להכריז בכלל. במשחק בלי שופט, המגיש צריך להכריז את התוצאה לפני כל הגשה. זה מונע ויכוחים בסוף משחקון.
  • לבלבל בין 30 שוויון לדיוס. 30 שוויון אינו דיוס. במצב 30 שוויון, מי שזוכה בשתי הנקודות הבאות זוכה במשחקון, גם בלי ״יתרון״ רשמי.

מי מגיש ראשון ואיך בוחרים צד

לפני תחילת המשחק מגרילים, בדרך כלל בסיבוב מחבט או בהטלת מטבע. מי שזכה בהגרלה יכול לבחור אחת מכמה אפשרויות: להגיש ראשון, לקבל ראשון, לבחור צד מגרש, או להשאיר את הבחירה ליריב. אם הוא בחר להגיש או לקבל, היריב בוחר את הצד. אם הוא בחר צד, היריב בוחר אם להגיש או לקבל. ביום עם שמש נמוכה או רוח חזקה, הבחירה הזאת שווה יותר ממה שנדמה.

איך קוראים תוצאה של משחק שלם

כשמישהו מספר ״ניצחתי 6־4, 3־6, 7־6״, כל זוג מספרים הוא מערכה אחת, והמספר הראשון הוא של מי שמספר. כלומר: הוא זכה במערכה הראשונה, הפסיד בשנייה, וזכה בשלישית בשובר שוויון. לפעמים מוסיפים בסוגריים את התוצאה של המפסיד בשובר השוויון, למשל 7־6 (5), כלומר שובר השוויון הסתיים 7־5. תוצאה כמו 7־6 (10) אומרת ששובר השוויון נמשך עד 12־10.

מה קורה כשמתבלבלים

במשחקים בלי שופט, טעויות ספירה קורות כל הזמן. החוקים מתייחסים לכמה מצבים נפוצים, והעיקרון הכללי הוא לתקן מהרגע שמגלים, בלי לבטל את מה שכבר שוחק:

  • שחקן הגיש כשלא היה תורו. השחקן הנכון מגיש מהרגע שהטעות התגלתה. הנקודות שכבר שוחקו נשארות כפי שהן.
  • הגשה מהצד הלא נכון. מתקנים מיד כשמגלים, והנקודות שכבר שוחקו נשארות.
  • מחלוקת על התוצאה. במשחק חברתי, הפתרון המקובל הוא לחזור לתוצאה האחרונה שעליה שני הצדדים מסכימים, ולהמשיך משם.

זו עוד סיבה להכריז את התוצאה בקול לפני כל הגשה. רוב המחלוקות נולדות ממשחקון שבו אף אחד לא אמר כלום במשך חמש נקודות.

שאלות קצרות

אפשר לסיים מערכה ב־7־5 בלי שובר שוויון?

כן. אם התוצאה הייתה 5־5, ואחד הצדדים זכה בשני משחקונים ברצף, המערכה נגמרת 7־5. שובר שוויון משחקים רק ב־6־6.

כמה זמן לוקח משחק של שתי מערכות מתוך שלוש?

אצל חובבים, בערך שעה וחצי עד שעתיים, תלוי ברמה ובמספר משחקוני הדיוס. אם יש לכם שעה בלבד, פורמט של מערכות קצרות או שובר שוויון מכריע במקום מערכה שלישית יחסוך תסכול של משחק שנקטע באמצע.

ספירה בזוגות

בזוגות, הספירה זהה. מה שמשתנה הוא סדר ההגשה. הזוג שמגיש ראשון מחליט מי מבין השניים מגיש במשחקון הראשון, והזוג השני מחליט באותה צורה לגבי המשחקון השני. אחר כך השחקן הראשון של הזוג הראשון מגיש במשחקון השלישי, והשותף שלו במשחקון החמישי, וכך הלאה. בשובר שוויון בזוגות, אותו סדר נמשך, וכל שחקן מגיש בתורו לפי אותו דפוס של נקודה אחת ואחר כך שתיים־שתיים.

ספירה כמעט זהה משמשת גם בפאדל, ולכן אם אתם משחקים את שני המשחקים, ההרגלים עוברים ביניהם. יש על כך הסבר במדריך פאדל למתחילים. ומי שעוד רק מתחיל עם המחבט, כדאי שיקרא קודם את טניס למתחילים. על החוקים של ההגשה עצמה, כולל דאבל פולט ונגיעה ברשת, יש פוסט נפרד על הגשה בטניס.

לאימון הבא

במשחק הבא, קחו על עצמכם להכריז בקול את התוצאה לפני כל הגשה, גם כשאתם מקבלים. אם יש שובר שוויון, ספרו בקול את סכום הנקודות כדי לדעת מי מגיש ומתי מחליפים צד. אחרי משחק אחד כזה, הספירה כבר תרגיש טבעית.

כתיבה

יעל שמואלי

כותבת על פאדל, טניס, טניס שולחן, כדורעף, טיפוס ושחייה מנקודת המבט של שחקנית חובבת. אינה מאמנת מוסמכת, פיזיותרפיסטית או מדריכת שחייה — מסבירה חוקים ותרגילים בסיסיים ומפנה לאיש מקצוע.

להמשך האימון

לכל המדור