כדורשת: החוקים, ההבדלים מכדורעף ולמה הוא מתאים לכל גיל
מי שעבר ליד אולם ספורט בערב בשנים האחרונות שמע כנראה את הקולות: צעקות "שלי", כדור שנזרק בכוח מעל רשת גבוהה, ומחיאות כפיים אחרי נקודה. רוב הסיכויים שזה היה כדורשת. המשחק, שנקרא בעולם גם "ניוקום", הוא הכלאה פשוטה ומבריקה: מגרש כדורעף, רשת כדורעף וכדור כדורעף, אבל במקום להכות בכדור — תופסים וזורקים אותו. זה נשמע כמו משחק ילדים, וזה גם משחק ילדים. אבל מי שראה משחק ליגה של מבוגרים יודע שיש בו קצב, טקטיקה וזריקות התקפה שקשה מאוד לעצור.
הדבר הראשון שחשוב לדעת על כדורשת: אין לו תקנון אחד אחיד. בניגוד לכדורעף, שהחוקים שלו נקבעים על ידי ההתאחדות הבינלאומית, בכדורשת כל ליגה, מסגרת ובית ספר קובעים לעצמם פרטים רבים — מספר השחקנים, כמה מסירות מותרות, כמה צעדים, איך מגישים. מה שמופיע כאן הוא המסגרת הנפוצה. לפני משחק בקבוצה או בליגה חדשה, בודקים את התקנון המקומי.
הרעיון הבסיסי של כדורשת
שתי קבוצות עומדות משני צדי רשת. קבוצה אחת זורקת את הכדור מעל הרשת לצד השני. הקבוצה השנייה צריכה לתפוס אותו לפני שהוא נוגע ברצפה, ולהחזיר אותו בזריקה מעל הרשת. כדור שנופל לרצפה בתוך המגרש, נשמט מהידיים, נזרק מחוץ לקווים או לא עובר את הרשת — נקודה ליריבים. זה כל הסיפור בגרסה הפשוטה ביותר, ומכאן כל ליגה מוסיפה שכבות.
החוקים הנפוצים
המגרש והרשת
משחקים בדרך כלל על מגרש כדורעף רגיל, 18 על 9 מטרים, עם קו התקפה שלושה מטרים מהרשת. גובה הרשת משתנה: בליגות של מבוגרים הוא קרוב לרוב לגובה של כדורעף נשים, 2.24 מטר, ובמשחקי ילדים מורידים אותו לפי הגיל. הכדור הוא בדרך כלל כדור כדורעף רגיל, ולילדים צעירים — כדור רך יותר.
מספר השחקנים
בהרבה מסגרות משחקים שישה מול שישה, כמו בכדורעף. בליגות אחרות, בעיקר של נשים, משחקות תשע מול תשע, בשלוש שורות של שלוש. במשחק בבית ספר או במשפחה — כמה שיש.
תפיסה, מסירות וזריקה
- את הכדור תופסים, בדרך כלל בשתי ידיים. כדור שנתפס ונשמט נחשב כאילו נפל.
- בהרבה ליגות מותר לקבוצה להעביר את הכדור בין שחקנים לפני הזריקה, עם הגבלה — למשל עד שלוש נגיעות בסך הכול, כמו בכדורעף, כשהשחקן השלישי חייב לזרוק מעבר לרשת. יש ליגות שמגבילות לשתי מסירות, ויש שמאפשרות רק לזרוק ישר.
- השחקן שמחזיק בכדור מוגבל בצעדים. במקומות רבים מותר צעד אחד, או סיבוב על רגל אחת, לפני המסירה או הזריקה. יש ליגות שמאפשרות שלושה צעדים לפני זריקת התקפה.
- יש מגבלת זמן להחזקת הכדור, בדרך כלל כמה שניות, כדי שהמשחק לא ייעצר.
- בליגות מתקדמות מותרת זריקת התקפה בקפיצה, ביד אחת, מהאזור הקדמי — הגרסה של הכדורשת להנחתה בכדורעף.
ההגשה
מגישים מאחורי קו הסיום, בזריקה מעל הרשת אל מגרש היריבים. הסגנון משתנה בין ליגות: יש שמחייבות זריקה ביד אחת מעל הכתף, ויש שמאפשרות כל זריקה. גם השאלה מה קורה כשההגשה נוגעת ברשת משתנה — יש מקומות שבהם זו הגשה פסולה, ויש שבהם המשחק נמשך. אצל ילדים ומתחילים נהוג לא פעם לאפשר הגשה מתוך המגרש, קרוב יותר לרשת.
ספירה ורוטציה
רוב הליגות משתמשות בשיטה של כדורעף: נקודה בכל חילוף, מערכות עד 25 בהפרש של שתיים, ומשחק של שתיים מתוך שלוש מערכות, כשהמערכה המכריעה קצרה יותר, לרוב עד 15. גם הרוטציה דומה: כשהקבוצה זוכה בהגשה מהיריבים, השחקנים מסתובבים עמדה אחת עם כיוון השעון. ושוב — הפרטים יכולים להשתנות.
ההבדלים בין כדורשת לכדורעף
| נושא | כדורעף (לפי ההתאחדות הבינלאומית) | כדורשת (נפוץ, משתנה בין ליגות) |
|---|---|---|
| מגע בכדור | פגיעה בלבד, אסור לתפוס | תפיסה וזריקה |
| נגיעות לקבוצה | עד שלוש, חסימה לא נספרת | לרוב עד שלוש, לפעמים פחות |
| תנועה עם הכדור | אין — הכדור לא מוחזק | צעד או כמה צעדים, לפי התקנון |
| הגשה | מכה ביד מאחורי קו הסיום | זריקה מאחורי הקו, סגנון לפי התקנון |
| מספר שחקנים | 6 | 6 או 9, ולפעמים אחר |
| ספירה | מערכות עד 25, חמישית עד 15, שלוש מחמש | לרוב עד 25, שתיים מתוך שלוש |
| עקומת למידה | ארוכה — אמה, מסירה עליונה, הגשה | קצרה — אפשר לשחק כבר במפגש הראשון |
מי שרוצה את החוקים המלאים של כדורעף, כולל רוטציה, ליברו ועבירות רשת, ימצא אותם בחוקי הכדורעף.
למה כדורשת מתאים לכל גיל
אפשר לשחק מהרגע הראשון. בכדורעף, מתחילים מבלים שבועות עד שהקבלה באמה מגיעה למקום. בכדורשת, מי שיודע לתפוס ולזרוק משתתף כבר בחילוף הראשון.
פחות עומס על הידיים. אין מכות חוזרות באמות ובאצבעות. זה לא אומר שאין עומס — זריקות חוזרות עומסות על הכתף, וקפיצות ליד הרשת על הקרסוליים — אבל הכניסה רכה יותר.
מתאים לילדים. בגרסה עם כדור רך ורשת נמוכה זה משחק מצוין לחוגים, לשיעורי ספורט ולמשפחה. ההורים יכולים לשחק נגד הילדים עם הגבלות קטנות, למשל זריקה ביד החלשה. רעיונות למשחקים משפחתיים נוספים יש במשחקי חוף למשפחה.
חברתי מאוד. הקצב מאפשר לדבר, לצחוק ולעודד, וקבוצות רבות הופכות לחבורה קבועה.
גשר לכדורעף. הכדורשת מלמד מיקום במגרש, רוטציה, תקשורת וקריאת המשחק. לא מעט שחקנים ושחקניות עוברים בהמשך לכדורעף. מה כדאי לדעת לפני שמצטרפים לקבוצה כזו מוסבר בכדורעף למבוגרים.
דוגמה: חילוף אחד בכדורשת
נניח ליגה שמאפשרת שלוש נגיעות וצעד אחד. קבוצה א' מגישה זריקה גבוהה ועמוקה. השחקנית בעמדה האחורית של קבוצה ב' תופסת את הכדור בשתי ידיים — נגיעה ראשונה — ומוסרת אותו מיד לשחקנית ליד הרשת. זו לא זורקת, אלא מוסרת קדימה ולצד, לשחקנית שמתאימה לזרוק — נגיעה שנייה. השחקנית השלישית תופסת, עושה צעד אחד, קופצת וזורקת בעוצמה ביד אחת לפינה הפנויה — נגיעה שלישית. בקבוצה א' שחקנית צוללת לכדור, נוגעת בו אבל לא מצליחה להחזיק אותו, והוא נופל. נקודה לקבוצה ב', וגם ההגשה עוברת אליה. קבוצה ב' מסתובבת עמדה אחת, והשחקנית החדשה בעמדה 1 מגישה.
תרגילים לערב הראשון
- חימום, 7 דקות. הליכה מהירה, צעדים צידיים לאורך הקווים, סיבובי כתפיים וזרועות, ועשר זריקות רכות לבן זוג. הכתף היא המפרק שעובד הכי קשה בכדורשת, ולכן לא מדלגים על החימום שלה.
- תפיסה בשתי ידיים, 3 סטים של 15. בזוגות, במרחק של כ־6 מטרים. הזורק מגוון: גבוה, נמוך, ימינה ושמאלה. המקבל תופס עם הידיים לפני הגוף, ומושך את הכדור אל החזה.
- זריקה מעל הרשת למטרות, 3 סטים של 10. מניחים מגבות בפינות המגרש הנגדי וזורקים מאחורי קו ההתקפה. רושמים כמה זריקות נחתו קרוב למטרה.
- שלוש נגיעות, 5 דקות. שלישיות: תפיסה, מסירה, זריקה. מתחלפים בתפקידים.
- משחק עד 15, 10 דקות. עם רוטציה וספירה בקול רם.
מארגנים משחק בעצמכם: חוקי בית שעובדים
אחד היתרונות של כדורשת הוא שאפשר להתאים אותו לכל קבוצה. מי שמארגן משחק לילדים, למשפחה או לקבוצת חברים בלי ליגה, יכול לבחור חוקי בית. כמה התאמות שראיתי עובדות טוב:
- לילדים קטנים: רשת נמוכה, כדור רך, הגשה מקו ההתקפה, ומותר לתת לכדור לקפוץ פעם אחת לפני התפיסה.
- לקבוצה מעורבת ברמות: כל שחקן חייב לגעת בכדור לפחות פעם אחת לפני שהקבוצה זורקת, כך שגם החלשים בתמונה.
- למשחק מהיר יותר: בלי צעדים כלל, וזמן החזקה של שלוש שניות.
- למשחק רגוע: מערכות עד 15, ומחליפים הרכבים בין מערכות.
הכלל היחיד שלא משנים: מסכמים את החוקים לפני הנקודה הראשונה, וכותבים אותם על דף אם צריך. ויכוח באמצע מערכה על "כמה צעדים מותר" הורג את הכיף מהר יותר מכל הפסד.
שאלות שחוזרות
כדורשת זה רק לנשים?
לא. בישראל המשחק התפתח מאוד בליגות של נשים, ובמיוחד של אמהות, אבל משחקים אותו גם גברים, קבוצות מעורבות, ילדים בבתי ספר ומשפחות בחוף.
אפשר לעבור מכדורשת לכדורעף?
בהחלט, וזה מסלול מוכר. המיקום במגרש, הרוטציה והתקשורת עוברים כמעט כמו שהם. מה שצריך ללמוד מחדש הוא המגע — אמה, מסירה עליונה והגשה — וזה דורש כמה שבועות של סבלנות.
צריך ציוד מיוחד?
לא באמת. כדור כדורעף או כדור רך, רשת, ונעלי אולם עם אחיזה טובה. מי שנוחתת הרבה על הברכיים בהצלות יכולה להוסיף ברכיות. בחוץ, על דשא או על חול, אפשר לשחק גם עם חבל מתוח במקום רשת.
זה משחק "קל"?
קל להתחיל, לא קל לשחק טוב. בליגות מתקדמות יש זריקות חזקות מאוד, הטעיות, ושחקניות שתופסות כדורים שנראים אבודים. הכיף הוא שכל אחד מוצא את הרמה שלו.
טעויות נפוצות
לזרוק מיד, כל כדור. הכדור שנזרק ישר מהתפיסה הראשונה, מאחורי המגרש, מגיע ליריבים לאט ובקלות. מסירה לשחקן קרוב לרשת יוצרת זריקה מסוכנת יותר.
לרוץ עם הכדור. הרבה מתחילים לוקחים שלושה צעדים בלי לשים לב. שאלו מה החוק בקבוצה, ותרגלו עצירה מיד אחרי התפיסה.
לתפוס ביד אחת. נראה מרשים, אבל רוב הכדורים הנשמטים נשמטים כך. שתי ידיים, לפני הגוף, והאצבעות פתוחות ומכוונות אל הכדור ולא ישר אליו, כדי לא לתקוע אותן.
לעמוד צמוד לרשת כל הזמן. זריקה גבוהה מעל הראש תנחת מאחוריכם. אחרי כל זריקה חוזרים צעד או שניים אחורה.
לא לקרוא לכדור. "שלי" מונע התנגשויות, וחוסך את הכדור שנופל בין שתי שחקניות.
בטיחות
כדורשת אולי רך יותר מכדורעף, אבל עדיין יש בו קפיצות, נחיתות ותנועה מהירה ליד הרשת. נעלי אולם עם אחיזה טובה, חימום של הכתפיים, ונחיתה על שתי רגליים בתוך הצד שלכם. אצבע שנתקעה, כתף שכואבת אחרי זריקות או קרסול שהתעקם — לא ממשיכים לשחק, ובכל כאב שלא עובר או נפיחות פונים לרופא או לפיזיותרפיסט.
עוד כתבות על כדורעף ועל כדורשת מרוכזות בקטגוריה כדורעף וכדורשת.
לאימון הבא
לפני המפגש הבא, מצאו בן או בת זוג ועשו 3 סטים של 15 תפיסות בשתי ידיים, כשהזורק מגוון גובה וכיוון. ספרו כמה כדורים נתפסו נקי בכל סט, ונסו להגיע ל־15 מתוך 15.
