נימוסי טניס ומגרש: קריאת חוץ, החזרת כדורים ושיתוף מגרש

בערב הראשון שבו שיחקתי טניס במגרשים ציבוריים, עשיתי בתוך שעה כמעט כל טעות אפשרית. עברתי מאחורי מגרש באמצע נקודה כדי להגיע לספסל. החזרתי כדור למגרש הסמוך בבעיטה. קראתי "חוץ" על כדור בצד של היריב. ובסוף, כשהזמן שלנו נגמר, המשכנו "רק עד סוף המערכה" בזמן שזוג אחר עמד ליד השער. אף אחד לא צעק, אבל המבטים אמרו הכול. נימוסי טניס, ובאופן רחב נימוסי מגרש, הם לא עניין של גינונים. הם מה שמאפשר לעשרות אנשים לשחק במקביל, בלי שופטים, ולחזור הביתה במצב רוח טוב.

חלק מהכללים כאן מבוססים על חוקי המשחק עצמם, וחלק הם מוסכמות שמקובלות אצל שחקנים חובבים. כשזה מוסכמה ולא חוק, אציין את זה. ובכל מקום יש גם הרגלים מקומיים, אז שווה לשים לב איך משחקים סביבכם.

קריאת כדורי חוץ: הכלל הבסיסי של נימוסי טניס

במשחקים בלי שופט, כל צד אחראי לקריאות בצד שלו של הרשת. אתם קוראים את הכדורים שנוחתים אצלכם, והיריב קורא את הכדורים שנוחתים אצלו. זה נשמע פשוט, ובאמת רוב הזמן זה פשוט. הבעיה מתחילה בכדורים צמודים לקו.

כשיש ספק, הנקודה הולכת ליריב

זה כנראה הכלל החשוב ביותר בנימוסי מגרש. אם לא ראיתם בבירור שהכדור נחת בחוץ, הוא בפנים. "נראה לי שהוא היה בחוץ" זה לא חוץ. הכלל הזה מקובל מאוד בקרב שחקנים במשחקים בלי שופט, והוא נועד לפתור בדיוק את המצבים שבהם אף אחד לא בטוח. כדור שנוגע בקו, אפילו בקצה, נחשב בפנים לפי חוקי הטניס.

קוראים מהר ובקול

קריאה של "חוץ" צריכה להגיע מיד, בקול שהיריב שומע, ולרוב גם עם תנועת יד קטנה, אצבע מורמת או יד שמצביעה הצידה. קריאה שמגיעה אחרי שהחזרתם את הכדור והנקודה נמשכה, היא בעייתית. אם החזרתם את הכדור והמשכתם לשחק, קשה לטעון אחר כך שהוא היה בחוץ.

קריאות של היריב

אם היריב קרא חוץ על כדור שלכם שנראה לכם בפנים, אפשר לשאול בנימוס "אתה בטוח?". אם הוא בטוח, מקבלים ומשחקים הלאה. ויכוח ארוך על כדור אחד הורס את כל הערב, ובדרך כלל אף אחד לא משנה דעה. אם זה חוזר שוב ושוב עם אותו שחקן, אפשר לבחור לא לשחק איתו שוב, אבל לא באמצע הנקודה.

בזוגות

בזוגות, אם אחד מבני הזוג קורא חוץ והשני ראה בבירור שהכדור בפנים, הכדור בפנים. הנקודה הולכת ליריבים. בני זוג לא מתווכחים זה עם זה מול היריבים.

הספירה: מי אומר ומתי

בטניס במשחקים בלי שופט, מקובל שהמגיש מכריז על הספירה לפני כל הגשה ראשונה, בקול שהיריב שומע. זה פותר את רוב המחלוקות לפני שהן מתחילות. אם יש אי הסכמה על הספירה, חוזרים לנקודה האחרונה שעליה שני הצדדים מסכימים. על חוקי הספירה עצמם, כולל דיוס ושובר שוויון, יש פירוט בפוסט על ספירת נקודות בטניס.

כדור מהמגרש הסמוך: לט ובטיחות

כשכדור מהמגרש הסמוך נכנס למגרש שלכם בזמן נקודה, כל שחקן יכול לעצור את הנקודה ולקרוא "לט". לפי חוקי הטניס, הפרעה כזאת שאינה בשליטת השחקנים מצדיקה משחק מחדש של הנקודה, ובהגשה, משחקים מחדש את ההגשה. אבל מעבר לחוקים, יש כאן עניין בטיחותי: כדור מתגלגל מתחת לרגל הוא אחת הסיבות הנפוצות לנקע. לכן עוצרים מיד, גם אם הנקודה נראית מבטיחה. על הצד הזה יש פירוט בפוסט על נקע בקרסול במשחקי מגרש.

מה עושים עם הכדור עצמו? מחכים שהנקודה במגרש הסמוך תסתיים, ואז מחזירים אותו. מגלגלים או מכים בעדינות אל שחקן שמסתכל, לא זורקים חזק ולא מכים אותו אל תוך נקודה פעילה. ואם הכדור שלכם עף למגרש אחר, מחכים לסוף הנקודה שם ואז מבקשים בנימוס, "אפשר את הכדור, בבקשה?". לא נכנסים למגרש שלהם כדי להביא אותו בזמן שהם משחקים.

הליכה סביב מגרשים

במתחמים עם כמה מגרשים צמודים, הדרך לספסל או לשער עוברת לפעמים מאחורי מגרש אחר. הכלל המקובל: מחכים לסוף הנקודה, ואז עוברים מהר, קרוב לגדר. לא עוברים מאחורי שחקן שעומד להגיש. זה מסיח את הדעת, ובמקרים מסוימים גם מסוכן, כי שחקן שרץ לאחור לכדור גבוה לא רואה מה קורה מאחוריו.

החזרת כדורים בין נקודות

בין נקודות, הכדורים צריכים להגיע למגיש. הדרך המקובלת: מכים או מגלגלים אותם ישירות אליו, כשהוא מוכן ומסתכל. לא מכים כדור בחוזקה לצד השני כשהמגיש מסתובב, ולא שולחים כדורים "בערך לכיוון". בפאדל, הנוהג דומה: מחזירים כדורים לצד של המגיש בעדינות, בדרך כלל דרך הרשת או מתחתיה כשאפשר.

טבלת נימוסים מהירה לפי ענף

השורה של הנגיעה ברשת היא חוק בכל שלושת הענפים, לא רק נימוס. ובכל זאת, במשחקים חובבים היא נשכחת הרבה. השחקן שנגע ברשת הוא זה שצריך להודות בזה. אותו דבר נכון לכדור שנגע בכם או במחבט שלכם לפני שיצא: מי שהרגיש את הנגיעה אומר, גם כשהיריב לא ראה. זה בדיוק הסוג של הגינות שבונה אמון בקבוצה.

שיתוף מגרש ציבורי

במגרשים ציבוריים, במיוחד בערבים ובסופי שבוע, יש יותר שחקנים ממגרשים. הנוהג משתנה ממקום למקום: יש מגרשים עם הזמנה מראש, יש עם רשימת המתנה, ויש פשוט כלל של זמן מוגבל. מה שכמעט תמיד נכון:

• מכבדים את הזמן. אם הזמנתם עד שמונה, בשמונה יוצאים מהמגרש, גם באמצע מערכה. אפשר לסיים את הנקודה, לא את המערכה.
• מכינים את המגרש לבאים. אוספים כדורים, בקבוקים וקליפות, ומשאירים את המגרש כמו שקיבלתם אותו.
• בפאדל ובחימר, מיישרים. במגרשי חימר נהוג לגרור את המגרש בסוף, ובפאדל לפזר חול שהצטבר בפינות, אם יש כלי לזה ואם זה הנוהג המקומי.
• לא מחממים על מגרש שהוזמן על ידי אחרים. החימום של הבאים בתור נעשה מחוץ למגרש, עד שמגיע הזמן שלהם.
• מגרש ריק בלי הזמנה? אם יש כלל של זמן מוגבל, מכבדים אותו, וכשמישהו מחכה, מציעים לו את המגרש בסוף המערכה.

שחקנים מתחילים ושחקנים חזקים במגרש אחד

כשמתחיל מצטרף לקבוצה, הנימוס הולך לשני הכיוונים. השחקן החזק לא מעיר על כל מכה ולא מנצל כל כדור חלש כדי לסיים נקודה באכזריות. המתחיל לא מתנצל אחרי כל טעות ולא מבקש הסברים באמצע נקודות. אם שואלים, אפשר להסביר בהפסקה בין מערכות. ואם רוצים לעזור באמת, עדיף להציע כמה דקות של תרגול משותף, למשל מכות מהבסיס בקצב נוח, מאשר "שיעור" בזמן המשחק. מי שמחפש קבוצה ברמה מתאימה ימצא רעיונות בפוסט על איך מוצאים שותפים למשחק.

טלפונים, מוזיקה וקול

טלפון שמצלצל באמצע נקודה, שיחה בקול רם ליד מגרש של אחרים, מוזיקה מרמקול בלי אוזניות. כל אלה פוגעים בריכוז של שחקנים אחרים. הנוהג המקובל: טלפון על שקט בתיק, שיחות מחוץ לאזור המגרשים, ומוזיקה רק באוזניות, אם בכלל. גם צעקות שמחה אחרי נקודה טובה זה בסדר, במידה. צעקות תסכול וזריקת מחבט, לא.

בטיחות היא חלק מהנימוס

כמה מהכללים כאן נשמעים כמו נימוס, אבל בעצם הם בטיחות. לא מכים כדור לכיוון שחקן שלא מסתכל. לא זורקים מחבט. לא משאירים כדורים, בקבוקים או מגבות על המגרש. מודיעים לשותף בזוגות "שלי" או "שלך" כדי לא להתנגש. ושואלים "הכול בסדר?" כשמישהו נפגע או מחזיק את הרגל. אם מישהו נפצע, מפסיקים את המשחק. כל כאב, נפיחות או חשד לפציעה מצריכים בדיקה אצל רופא או פיזיותרפיסט, ולא "לנסות עוד כמה נקודות".

שאלות שעולות

יריב קורא חוץ על כל כדור צמוד. מה עושים?

אפשר לשאול בנימוס בפעם הראשונה. אם זה ממשיך, אפשר להציע בפשטות שבספק משחקים את הנקודה מחדש. ואם גם זה לא עוזר, בפעם הבאה מחפשים שותף אחר.

מה אם הכדור שלי פגע ביריב?

אומרים סליחה, בודקים שהוא בסדר. ולפי החוקים, אם כדור פוגע בשחקן לפני שנחת, הנקודה בדרך כלל הולכת לשחקן שהכה את הכדור.

כמה זמן מקובל להתחמם על המגרש לפני שמתחילים לספור?

אין חוק לזה במשחקים חובבים. בטניס מקובל לחמם כמה דקות של מכות מהבסיס, כמה מכות מהרשת וכמה הגשות, ובסך הכול משהו כמו חמש עד עשר דקות. כשהזמן על המגרש מוגבל, כדאי לעשות את חלק הגוף של החימום עוד לפני שנכנסים, ולהשאיר על המגרש רק את המכות. בטורניר חברתי, המארגנים לרוב קובעים את זמן החימום מראש.

שכחתי את הספירה באמצע המשחק. זה נורא?

זה קורה לכולם. חוזרים אחורה לנקודה האחרונה שעליה שני הצדדים מסכימים, וממשיכים משם. אם אין הסכמה בכלל, אפשר להטיל מטבע או פשוט לשחק את המשחק מחדש. העיקר לא להפוך את זה לוויכוח.

מותר לבקש מיריב להפסיק לדבר בזמן ההגשה שלי?

כן, בנימוס. מקובל שהצד המקבל לא מדבר ולא זז בצורה מסיחה בזמן שהמגיש מתכונן. בפעם הראשונה מספיק משפט קצר וחיוך. רוב האנשים פשוט לא שמו לב.

סיימנו מוקדם והמגרש עוד שלנו. אפשר להשאיר את החפצים ולחזור?

אם יש מישהו שמחכה, עדיף לפנות את המגרש מיד ולהציע לו להיכנס. מגרש שעומד ריק עם תיקים על הספסל, בזמן שאנשים מחכים בחוץ, הוא אחד הדברים שהכי מרגיזים שחקנים במגרשים ציבוריים.