פאדל זוגות: עמידה וחלוקת מגרש — ליד הרשת, מאחור ומתי עוברים
הדבר הראשון שהבנתי כשהתחלתי לשחק פאדל זוגות הוא שאפשר להכות טוב ועדיין להפסיד כל נקודה. שיחקתי עם שותף שהיה טוב ממני בכל מכה, ושנינו עמדנו כל הזמן במקומות הלא נכונים. אחד ליד הרשת, אחד ליד הזכוכית, והיריבים פשוט שלחו את הכדור לחור שבאמצע. אחרי כמה שבועות של תסכול, מישהו במגרש הסביר לנו משפט אחד: ״תזוזו כאילו יש ביניכם חבל של שלושה מטרים״. מהמשחק הבא, הכול נראה אחרת.
הפוסט הזה מסביר איך מחלקים את המגרש בזוגות, איך עוברים בין עמדות, ומי לוקח איזה כדור. זה לא תחליף לאימון עם מאמן, אבל זה מספיק כדי להפסיק להפסיד נקודות ״בחינם״.
העיקרון של פאדל זוגות: שניים שזזים כאחד
מגרש פאדל קטן יחסית, 10 מטרים רוחב, והקירות מחזירים כמעט כל כדור. בגלל זה, היתרון במשחק לא נבנה ממכות מנצחות, אלא משליטה בשטח. הזוג ששולט ברשת שולט בנקודה. הזוג שנדחק אחורה מנסה לחזור לרשת.
יש שלוש עמדות בסיסיות לזוג:
| עמדה | איפה עומדים | מתי זה נכון | הסיכון |
|---|---|---|---|
| שניים ברשת | כשניים־שלושה מטרים מהרשת, כל אחד בחצי שלו | העמדה ההתקפית. כאן רוצים להיות רוב הזמן | לוב טוב מעל הראש |
| שניים מאחור | מעט לפני הזכוכית, בערך בגובה קו ההגשה ומאחוריו | אחרי לוב של היריבים או כשנדחקים לאחור | כדורים קצרים ונמוכים |
| אחד מקדימה ואחד מאחור | פיצול | כמעט אף פעם, רק לרגע של מעבר | חור באלכסון באמצע המגרש |
העמדה השלישית היא מה שקורה למתחילים באופן טבעי, וזו בדיוק הבעיה. כשאחד ברשת ואחד מאחור, נוצר רווח באלכסון ביניהם, והיריבים לא צריכים להיות מוכשרים במיוחד כדי למצוא אותו.
ימין ושמאל: לא סתם צד
בכל זוג, שחקן אחד משחק בחצי הימני של המגרש ושחקן אחד בחצי השמאלי, כשמסתכלים לכיוון הרשת. בדרך כלל כל שחקן נשאר בצד שלו לאורך המשחק, כי כל צד דורש קצת כישורים אחרים.
הצד הימני מקבל הרבה כדורים לבקהנד בפינה ולפורהנד באמצע (אצל ימניים). השחקן שם הוא לעיתים קרובות זה ש״בונה״ את הנקודה: מחזיר יציב, לובים טובים, מעט טעויות.
הצד השמאלי אצל שני ימניים מקבל את כדורי האמצע לפורהנד, וגם הרבה לובים שמגיעים לצד הזה. השחקן שם הוא לרוב זה שמסיים נקודות במכות מעל הראש. לכן זוגות רבים שמים בצד השמאלי את מי שחזק יותר במכות מעל הראש.
זה כמובן לא חוק. אם אחד מכם שמאלי, החלוקה משתנה, כי שני הפורהנדים כבר באמצע או שניהם בצדדים. במשחק חברתי, נסו את שני הצדדים כמה פעמים ותראו איפה כל אחד מרגיש בבית.
מי לוקח את הכדור שבאמצע
זו השאלה שגורמת להכי הרבה ״שלך״, ״לא, שלך״, ולכדור שעובר בין שני מחבטים. כמה כללים פשוטים שעוזרים, אבל רק אם מסכמים עליהם מראש:
- מי שהכדור לפורהנד שלו. אצל שני ימניים, זה השחקן בצד השמאלי.
- מי שקרוב יותר לרשת. אם אחד מכם קצת יותר מקדימה, הוא מגיע לכדור מוקדם יותר ובזווית טובה יותר.
- מי שהכדור הגיע באלכסון מולו. כדור שבא באלכסון מהיריב שמולכם הוא לרוב באחריותכם.
- כשיש ספק, מי שצועק ראשון. מספיק ״שלי״ קצר. מי ששמע את זה מפנה מקום.
מתי עולים לרשת
המטרה היא לעלות לרשת בכל הזדמנות סבירה. ההזדמנויות הנפוצות:
- אחרי לוב טוב שלכם. אם הלוב עבר את היריבים ודחק אותם לזכוכית, יש לכם רגע לעלות יחד. לא מחכים לראות אם הם מחזירים. עולים כשהכדור עוד באוויר.
- אחרי הגשה. המגיש מתקדם לרשת אחרי ההגשה. השותף שלו כבר שם, ולכן מהר מאוד שניהם ברשת.
- אחרי כדור חלש של היריבים. כדור איטי ונמוך שנופל באמצע המגרש שלכם הוא הזמנה. מכים לעומק ועולים.
ויש גם מצבים שבהם עדיף לא לעלות. אם הכדור שלכם היה קצר וגבוה, היריבים יחכו לכם ברשת עם מכה חזקה מעל הראש. עלייה ברגע כזה רק מקרבת אתכם לכדור מהיר. במצב כזה נשארים מאחור, מתכוננים להחזרה מהקיר, ומחכים להזדמנות הבאה. ההבחנה בין ״לוב טוב״ ל״לוב חלש״ באה עם הזמן, אבל אפשר להתחיל מכלל פשוט: אם היריב מסתובב לזכוכית, עולים. אם הוא מתכונן להכות מעל הראש, נשארים.
הכלל החשוב: עולים יחד. אם רק אחד עלה, השני צריך לעלות מיד, או שהראשון חוזר אליו. מצב הביניים הוא המצב הגרוע.
מתי חוזרים אחורה
חזרה אחורה היא לא כישלון, היא חלק מהמשחק. כשהיריבים מרימים לוב גבוה ועמוק, והאחד מכם שמקבל אותו לא יכול להכות מעל הראש בנוחות, שניכם צריכים לסגת. מי שהכדור באחריותו מסתובב והולך לזכוכית, והשותף נסוג באלכסון כדי לשמור על המרחק ביניהם.
מתחילים לפעמים משאירים את השותף ברשת כשהשני רץ אחורה. התוצאה: השחקן שברשת נמצא שני מטרים מהיריבים שמכים חזק, בלי הגנה, והשחקן מאחור מחזיר כדור חלש. אם אחד נסוג, שניהם נסוגים. על איך מחזירים כדור שחוזר מהזכוכית אחרי שנסוגים, יש פוסט נפרד על משחק קירות בפאדל.
נקודה לדוגמה, צעד אחר צעד
כדי לראות את כל זה בפעולה, הנה נקודה אחת מהמשחק של השבוע שעבר, בלי שמות. אני משחק בצד הימני, השותף שלי בשמאלי.
- השותף שלי מגיש מהצד השמאלי שלו, באלכסון. אני ברשת, הוא מתקדם אחרי ההגשה. אחרי שני צעדים, שנינו ברשת.
- היריב מחזיר בלוב גבוה לכיוון הצד השמאלי שלנו. הלוב עמוק, והשותף לא יכול להכות מעל הראש בנוחות. הוא צועק ״אחורה״ ומסתובב.
- אני נסוג איתו באלכסון, לכיוון קו ההגשה. עכשיו שנינו מאחור, והיריבים עולים לרשת.
- הכדור פוגע בזכוכית האחורית וחוזר. השותף מחזיר אותו בלוב גבוה לעומק המגרש של היריבים, לכיוון הצד שלהם שבו השחקן נראה פחות בטוח במכות מעל הראש.
- הלוב עובר אותם. הם מסתובבים לזכוכית. אנחנו לא מחכים, עולים יחד לרשת כשהכדור עוד באוויר.
- הם מחזירים מהקיר כדור חלש למרכז. הכדור לפורהנד של השותף שלי, והוא צועק ״שלי״. מכה נמוכה לכיוון הרגליים של היריב בצד השני, והנקודה שלנו.
שום מכה כאן לא הייתה מיוחדת. הנקודה נוצחה כי זזנו יחד: יחד אחורה, יחד קדימה, וכל אחד ידע מה באחריותו.
מילים שעוזרות במגרש
תקשורת קצרה היא חצי מהעבודה. כדאי לסכם מראש על כמה מילים פשוטות:
- ״שלי״ / ״שלך״ — מי לוקח את הכדור.
- ״אחורה״ — יש לוב, שנינו נסוגים.
- ״קדימה״ — עולים לרשת יחד.
- ״קיר״ — תן לכדור לחזור מהזכוכית, אל תכה לפני.
- ״החלפה״ — אחד מאיתנו עבר לצד של השני, וצריך להחליף צדדים.
טעויות נפוצות בזוגות
מעקב אחרי הכדור במקום אחרי השותף. מסתכלים רק על הכדור ושוכחים איפה השותף עומד. כל כמה נקודות, תעיפו מבט.
שני שחקנים צמודים לקווי הצד. העמדה הנכונה קרובה יותר למרכז של כל חצי, כך שהרווח באמצע לא גדול מדי.
כולם ״מצילים״ כל כדור. שני שחקנים רצים לאותו כדור, והמגרש נשאר ריק. ״שלי״ אחד חוסך את זה.
עמידה צמודה לרשת. קרוב מדי לרשת, כל לוב עובר מעל הראש. שניים־שלושה מטרים נותנים זמן תגובה גם לכדורים מהירים וגם ללובים.
אשמה בקול. נשמע מובן מאליו, אבל זוג שמתווכח אחרי כל נקודה מפסיק לתקשר באמצע הנקודה. משפט אחד קצר ונמשיך. על האווירה במגרש יש פוסט על נימוסי מגרש.
תרגילים לזוג
שלושה תרגילים שאפשר לעשות בחלק הראשון של שעת מגרש, כשארבעה שחקנים משתפים פעולה. לפני כן, חימום של עשר דקות.
החבל (8 דקות)
זוג אחד ברשת, זוג אחד מאחור, מסירות רכות. כל 30 שניות הזוג מאחור מרים לוב. הזוג ברשת חייב לסגת יחד, והזוג שמאחור עולה יחד. מי שזז לבד, הזוג שלו מקבל נקודה לחובתו. אחרי 4 דקות מחליפים.
כדורי אמצע (6 דקות)
הזוג המזין מכוון רק לאמצע המגרש. הזוג המתרגל צריך לצעוק ״שלי״ על כל כדור לפני שהוא עובר את הרשת. 3 סטים של 10 כדורים לכל זוג. סופרים כמה כדורים עברו בין שני המחבטים בלי שאף אחד נגע.
עלייה אחרי לוב (6 דקות)
הזוג המתרגל מתחיל מאחור, מרים לוב, ועולה יחד לרשת לפני שהכדור נוחת. היריבים מחזירים כדור רך אחד, והנקודה מסתיימת. 10 חזרות לכל זוג.
שאלות של זוגות מתחילים
מה עושים כשאחד מאיתנו חזק בהרבה מהשני?
זה המצב הנפוץ ביותר במשחקים חברתיים, וזה לגמרי בסדר. היריבים ינסו כמעט תמיד לשלוח את הכדורים לשחקן הפחות מנוסה, ולכן השחקן החזק לא צריך ״לקחת הכול״. מה שעובד יותר טוב הוא שהחזק לוקח כדורי אמצע בביטחון, ומשאיר לשותף את הכדורים שבצד שלו. אם החזק רץ לכל המגרש, הוא פותח חורים ומתעייף מהר, והשותף מאבד ביטחון. עדיף שני שחקנים שכל אחד אחראי לחלק שלו, גם אם אחד מהם מפספס פה ושם.
ואם השותף שלי עומד כל הזמן לבד ברשת?
אל תעירו באמצע הנקודה. בין נקודות, הציעו משפט אחד, משהו כמו ״בוא ננסה לחזור יחד בלובים״. רוב השחקנים לא שמים לב איפה הם עומדים עד שמישהו מסב את תשומת לבם בעדינות.
כמה רחוק מהשותף צריך לעמוד?
כשניים וחצי עד שלושה מטרים לרוחב, בערך באותו קו לעומק. במצב הזה אף כדור לא עובר ביניכם בקלות, ואתם לא מתנגשים. כשאחד זז הצידה כדי להגיע לכדור, השני זז קצת לאותו כיוון, כדי שהמרחק יישמר.
האם אחד צריך תמיד להישאר בצד שלו?
ברוב הזמן כן. אבל אם אחד מכם רץ לכדור עמוק בצד השני ונשאר שם, עדיף להחליף צדדים עד סוף הנקודה מאשר לרוץ חזרה באמצע. אחרי הנקודה חוזרים לעמדות הקבועות.
אם עוד אין לכם זוג קבוע, יש פוסט על איך מוצאים שותפים למשחק.
לאימון הבא
במשחק הבא, סכמו עם השותף על מילה אחת בלבד: ״אחורה״. כל פעם שמישהו מכם צועק אותה, שניכם נסוגים יחד, בלי יוצא מן הכלל. אחרי המשחק, נסו להיזכר כמה נקודות הפסדתם כשאחד ברשת ואחד מאחור, והשוו לפעם הקודמת.
